תקציר הרצאתו של אורי אורלנד - יועץ לניהול סיכונים:
ביטוחי אחריות למפעילי בריכות, מרכזי ספורט ובילוי וחדרי כושר.
כללי:
ענף הביטוח בסיכונים "טהורים", הם סיכונים בהם האפשרות היא לקרות נזק, לאי קרות נזק (להבדיל מסיכונים "מסחריים", בהם האפשרות היא לרווח או להפסד, כמו השקעה בבורסה).
הסיכונים ה"טהורים" ועמם ענפי הביטוח שנועדו לטפל בהם נחלקים ל-3 קבוצות: סיכוני רכוש, סיכוני אחריות, סיכוני אדם.
כל שלושת הקבוצות והביטוחים רלוונטיים למפעילי בריכות, מרכזי ספורט ובילוי וחדרי כושר(להלן: "המרכזים").
הסיכון העיקרי בפניו ניצבים מפעילי מרכזים הוא לעניין אחריותם כלפי צדדים שלישיים. לכאורה, די היה בפוליסה אחת לביטוח אחריות כדי לענות על צרכי המרכזים, אך מסיבות של משפט ונוהג, נחלק ענף האחריות לתתי מחלקות.
ביטוח "אחריות כלפי צד שלישי" ו"אחריות מקצועית":
הביטוח המרכזי המיועד לטפל בסיכוני אחריות הוא ביטוח "אחריות כלפי צד שלישי". כאן, חברת הביטוח היא "צד א'" מתחייבת לשפות (ולשלם לפי שיעור הנזק שנגרם" את המבוטח (הוא "צד ב'") על סכומים אותם יהיה עליו עפ"י דין לשלם לניזוק, הוא "צד ג'". אלא שביטוח "אחריות כלפי צד שלישי" הוא ביטוח מצומצם.
כך לדוגמא -
1. הוא עוסק אך ורק באחריות בגין נזק ממשי לגוף ו/או לרכוש (להבדיל מנזק כלכלי). אם לא אירע נזק פיזי ממשי, לא ישאו המבטחים
בתשלום.
2. הוא כולל חריגים שונים, אשר לחלק מהם התפתחו פוליסות ביטוח ייעודיות. כך לדוגמא כולל ביטוח "אחריות כלפי צד שלישי"
חריגים ל:
2.1 אחריות מקצועית
2.2 אחריות לנזק לרכוש בפיקוח/שליטה/השגחה של המבוטח (לדוגמא - הפוליסה לא תכסה חבותו של מפעיל השוכר את המרכז
בגין נזק שנגרם לרכוש המרכז, היות ורכוש זה הוא בגדר רכוש בפיקוח/שליטה/ השגחה של המבוטח).
2.3 אחריות כלפי עובד בגין נזק גופני שאירע לו.
2.4 אחריות בגין מוצר.
הקושי הביטוחי העיקרי, לעינייננו, הוא היעדר קו גבול ברור בין ביטוח "אחריות כלפי צד שלישי" לביטוח "אחריות מקצועית". לדוגמא, עקב התרשלותו של מציל טבע אדם בבריכה. האם מדובר ב"אחריות כלפי צד שלישי" או ב"אחריות מקצועית"? מובן כי נטיית המבטח במקרה תביעה היא לייחס אותה לביטוח שלא נערך או לביטוח שתנאיו גרועים יותר (כגון - שסכום ההשתתפות העצמית בנזקים הוא גבוה יותר). לכן, על מפעילי מרכזים לערוך הן ביטוח "אחריות כלפי צד שלישי" והן "ביטוח אחריות מקצועית". לעיתים הכיסוי ל"אחריות מקצועית" נערך בדרך של הרחבת הכיסוי שבפוליסה לביטוח "אחריות צד שלישי", אולם כאן עלינו להיות ערים לבסיסי הכיסוי השונים שבפוליסות הביטוח לביטוח אחריות, ולסיכון שבמעבר בין פוליסות שנערכו עפ"י בסיסים שונים.
בעוד ביטוח "אחריות כלפי צד שלישי" נערך עפ"י רוב על בסיס "מועד אירוע הנזק" (דהיינו הנזק אירע במהלך תקופת הביטוח), הרי ביטוח "אחריות מקצועית" נערך עפ"י רוב על בסיס "מועד הגשת התביעה" (המועד בו נודע למבוטח על קיום עילת תביעה נגדו, והוא מסר על כך הודעה למבטחיו, בעוד שהנזק עצמו אירע בתקופת הביטוח, או בתקופה רטרואקטיבית מוסכמת).
במקרה של עריכת ביטוח "אחריות מקצועית" כהרחבה לביטוח "אחריות כלפי צד שלישי" (כגון בדרך של ביטול החריג ל"אחריות מקצועית"), עלול המבוטח "ליפול בין הכסאות" וזאת אם בעבר ערך הביטוח לאחריותו המקצועית תחת פוליסה על בסיס של "מועד הגשת התביעה" (לדוגמא - אירע מקרה בשנת 2006. למבוטח אין ידיעה על קיום עילת תביעה נגדו. בשנת 2007 מוגשת נגד המבוטח תביעה. המבטח בשנת 2006 יטען כי אינו חב עפ"י הפוליסה, היות ובתקופת הביטוח אצלו לא נמסר לו על קיום עילת תביעה נגד המבוטח. המבטח בשנת 2007 יטען כי אינו חב עפ"י הפוליסה, היות והמקרה עצמו אירע קודם תחילת תקופת הביטוח אצלו).
לכן, יש לבצע בפוליסה המשולבת התאמות מיוחדות ע"מ למנוע את "הנפילה בין הכסאות". בשוק הביטוח נהוג נוסח של פוליסה לביטוח "אחריות כלפי צד שלישי" הנקרא "ביט" ובו חריג מרוכך ל"אחריות מקצועית". אולם גם כאן יש להקפיד כי נוסח החריג לא יכלול את המילה "פיקוח" (מחשש כי המבטחים יתנו ל"פיקוח" מובן רחב, כגון שהשגחה של מציל על מתרחצים בבריכה היא בגדר "פיקוח").
מכוני כושר:
למכוני כושר עלינו להתייחס התייחסות מיוחדת. ראשית, השאלה היא "מהו מכון כושר"? כאן ההגדרה שבחוק מכוני כושר (רישוי ופיקוח) התשנ"ד 1994 היא רחבה ולשונה: "מקום שבו מתאמנים במכשירים המפעילים את השרירים בתנאים של מאמץ גופני".
האם לדוגמא חלה הגדרה זו גם על חדר כושר אותו מפעילים דייר בבית משותף או שכונה? תשובה ברורה אין לנו.
לא רק זאת, אלא ש"חוק מכוני כושר" מחיל על מכוני כושר את הוראות "חוק הספורט". ל"חוק הספורט" הותקנו תקנות ביטוח על פיהן נדרשת עריכת ביטוח "תאונות אישיות" ו"אחריות כלפי צד שלישי".
ביטוח "תאונות אישיות" הוא ביטוח של "פיצוי" ולא של "שיפוי". דהיינו על המבטח לשאת במקרה תאונה גופנית בתשלום ללא קשר לשאלת האחריות. אין בעריכת ביטוח על בסיס "פיצוי" כדי להפחית את חבותו החוקית של המבוטח כלפי הניזוק. לכאורה, אם במכון כושר מתאמנים מאות או אלפי אנשים, היה עלינו לערוך ביטוחים לכל המתאמנים, דבר שהיה כרוך בעלות כספית גבוהה. ניתן לצמצם את העלות בעשרות רבות של אחוזים בדרך של עריכת הביטוח שלא על בסיס המספר הכולל של המתאמנים, אלא על בסיס המספר המקסימלי של מתאמנים בנקודת זמן. לדוגמא, במכון כושר רשומים אלף מתאמנים. מספר המתאמנים המקסימלי לנקודת זמן הוא 30. במקום לערוך את הביטוח לאלף מתאמנים, נערוך אותו ל-30 בלבד, תוך ציון כי מספר זה משקף את המספר המקסימלי של מתאמנים בנקודת זמן.
גבולות האחריות:
להבדיל מביטוחי רכוש, בהם ניתן לקבוע מראש את ערכו של הרכוש המבוטח, הרי שבביטוחי אחריות לא ניתן לקבוע מראש את היקפו המקסימלי של הנזק. לכן בביטוחי אחריות נקוב "גבול אחריות", הוא גבול אחריותו של המבטח במהלך תקופת הביטוח, ומעבר לו לא יהיה חב (למעט הוצאות משפט טבירות).
בביטוח "אחריות" לא ניתן לקבוע מראש מהו גבול אחריות "נאות". עם זאת, בלתי סביר שמרכז יערוך ביטוח לאחריותו כלפי צד שלישי בגבול אחריות הנמוך מ-5 מיליון דולר בביטוחי אחריות. חישוב הפרמיה אינו ב"קו ישר" ולכן כל הכפלה של גבול האחריות לא תתבטא בכפל הפרמיה, אלא בפחות מכך.
בקביעת גבול האחריות יש להביא בחשבון בנוסף לסיכון המיוחד לנזקי גוף הנובע מעיסוקם של המרכזים, גם את העובדה שקיימת כאן חשיפה לפגיעה באנשים צעירים, ואת נטייתם הגוברת של בתי המשפט להחמיר עם מזיקים. סביר כי פסקי הדין שיינתנו בעוד מספר שנים יחמירו עם המזיקים לעומת פסקי דין הניתנים כיום.
נקודת המוצא בקביעת גבול אחריות בביטוחי אחריות במרכזים צריכה להיות שבמקרה של פגיעה גופנית, יראה אותם ביהמ"ש כרשלנים, וזאת בין היתר עקב היותם "כיס עמוק". לכן אין מקום להתבסס על אמצעי הבטיחות במרכזים כסיבה להקטנת גבול האחריות בפוליסות האחריות.
ביטוח "חבות מעבידים":
את ביטוח חבותם של המרכזים כלפי עובדיהם בגין נזק גופני שאירע להם תוך כדי ועקב עבודתם, יש לערוך תחת פוליסה לביטוח "חבות מעבידים". פוליסה זו חלה מעל לסכומים המשולמים לעובד ע"י המוסד לביטוח לאומי. גם אם החוק אינו מחייב עריכת ביטוח זה, הרי יש להתייחס אליו כאל "ביטוח חובה". להבדיל מביטוחי אחריות אחרים, כאן קיים גבול אחריות סטנדרטי, העומד כיום על 1.5 מיליון דולר לעוב אחד, ועל 5 מיליון דולר למקרה אחד לתקופת הביטוח.
הגדלת גבול האחריות לעובד אחד לסך של 5 מיליון דולר (במקום מיליון וחצי) אינה מחייבת עפ"י רוב תשלום פרמיה נוספת.
סכומי ההשתתפות העצמית בנזקים:
בפוליסות לביטוח רכוש ואחריות מקובל לציין סכום "השתתפות עצמית" בו נושא המבוטח במקרה של תביעה נגדו. סכום השתתפות העצמית סביר בביטוחי מרכזים הוא:
1. ביטוח "אחריות כלפי צד שלישי" ו"אחריות מקצועית" - בין 10,000$-2,500$.
2. ביטוח "חבות מעבידים" - 1,500$.
אורי אורלנד - יועץ לניהול סיכונים - בגין 7 ר"ג - טל': 03-7549955, פקס: 03-7549960
פוליסות ביטוח כלליות:
להלן רשימה של ענפים בביטוח:
ביטוח רכוש - כולל: מבנים, תכולה, ציוד מיוחד, רכוש אורחים, פריצה.
ביטוח חבות מעבידים - כולל: שכר עבודה.
ביטוח כספים - כולל גבול אחריות.
ביטוח צד שלישי
ביטוח אחריות מקצועית
ביטוח שבר מכני - כולל ערך הציוד.
ביטוח תאונות אישיות - כולל מוות או נכות.